לחיי הנישואין ישנו גם פן כספי ובמקרה של גירושין הנושא מגיע לבתי המשפט שם דנים בין היתר בנושאי חלוקת הרכוש.
בתי המשפט דנים בנושא על פי החוק במדינת ישראל ועל פי המשפט חוקי המשפט העברי.
אופן חלוקת הרכוש וצורת ההתייחסות של בתי המשפט לנושא מותירה במקרים רבים את בני הזוג,
או לפחות אחד מהם, בתחושת תסכול.
הסכם ממון נועד להסדיר את הנושאים הכספיים של הנישואין במקרה של גירושין או פטירה של אחד מבני הזוג.
הסכם ממון למעשה סוגר את כל הפינות וקובע מראש כיצד יחולק הרכוש בתרחישים עתידיים.
במידה ואין הסכם ממון בין בני הזוג, הדין הוא על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973).
על פי החוק במקרה של גירושין ישנה חלוקה שווה של כל הנכסים אשר נצברו במהלך תקופת הנישואין.
החוק מתייחס לכל הנכסים, ממכוניות ובתים ועד קרנות חיסכון ותכניות פנסיה.
חלוקה זאת במקרים רבים יוצרת תחושת תסכול מכיוון שנדירים המקרים בהם תרומתם הכלכלית של בני הזוג היא שווה.
ישנם מקרים בהם אחד מבני הזוג מביא איתו נכסים אל תוך הנישואים,
כמו למשל דירה שרכש בעצמו, ובתהליך הגירושים נאלץ לוותר על מחצית.
הסכם ממון מאפשר לבני הזוג להגיע לחלוקת רכוש המוסכמת על שניהם
אך את הסכם הממון עורכים בעת מיסוד הקשר הזוגי ולא משאירים את הנושא פתוח,
ליום שבו הקשר הזוגי יקרוס ובני הזוג יבקשו להיפרד.
בעצם ההסכם מעניק שקט נפשי לבני הזוג ומונע מאבקים עתידיים בבתי המשפט,
מאבקים שעלולים במקרים רבים להיות לא נעימים ויוצרי מתיחויות המשפיעים בעיקר על הילדים.
מבחינת החוק הסכם ממון צריך להיעשות בכתב והוא דורש את אישור בית המשפט או בית הדין הרבני.
זוגות שהקדימו לערוך הסכם ממון בטרם הנישואין יכולים להימנע מערכאות משפטיות ולהסתפק בחותמת נוטריון.
אם להסכם הממון אין אישור של בית המשפט או של נוטריון בנסיבות המתאימות הוא חסר תוקף חוקי.
הסכמי ממון הם דבר מקובל מאוד היום בבני זוג.
הם מאפשרים לבני הזוג לקבוע בעצמם את חלוקת הרכוש ומבטיח לכל אחד מבני הזוג את זכויותיו הכלכלית במקרה של פקיעת הקשר.
התייעצו עם עורך דין לענייני משפחה.
